כיצד פסיכודרמה מסייעת להגיב אחרת למצבים היוצרים תסכול וסבל בחיינו
להגיב אחרת למצבים היוצרים תסכול וסבל בחייך
ג’ייקוב לוי מורנו הגדיר את הספונטניות כיכולת להגיב בצורה חדשה למצב ישן, חוזר ונשנה, שיוצר תסכול וסבל בחיינו. אם תנסו להיזכר לרגע במצבים המתסכלים בחייכם – בין אם הם מתרחשים בעבודה, במערכות יחסים, אל מול עצמכם או בכל מקום אחר – תגלו שהיכולת שלכם לתגובה ספונטנית שם אינה גבוהה במיוחד.
חוסר אונים, התחושה שאין דרך אחרת, חוסר הבחירה, הדפוסים והקבעונות – כל אלה חסרים את החופש, השחרור ויכולת הבחירה הקיימים בתגובה הספונטנית.
למורנו הייתה תפיסה די מהפכנית אם נתחשב בכך שהיה פסיכיאטר שפעל בראשית המאה ה-19, על פיה – ריפוי נפשי מתרחש כשהאדם מתחבר למשאבים החיוניים של ספונטניות ויצירתיות, הקיימים בתוך כל אחד מאתנו.
שיטת הטיפול אותה פיתח, המוכרת בשם פסיכודרמה, התבססה על משחק ואלתור לצד השיח הוורבלי המוכר. שיטת הטיפול הזאת מורכבת משלל טכניקות המסייעות לאדם להרחיב את רפרטואר התפקידים שלו, לתת במה לעוד ועוד חלקים פנימיים, כך שברגע האמת, כשהוא יפגוש מציאות מכאיבה, מתסכלת ומוכרת הוא פתאום יוכל להגיב אחרת, באפן שלא מקבע אותה אלא משנה אותה.
איך הופכים ספונטנים יותר? האמת שכל קבוצה שעושה שימוש בדרמה היא יופי של מקום לתרגל ספונטניות ולטפח אותה, בין אם מדובר בקבוצת פסיכודרמה, תאטרון פלייבק, תאטרון קהילתי, אימפרוביציה וכך הלאה. ניקח את המצב הבא: אין תסריט בנמצא, הטקסט לא ידוע, אין מושג מה יהיה מהלך העניינים ואיך זה יסתיים. בתוך הסנריו הזה יש גם עוד כמה דמויות, ומי יודע איך הן יגיבו? יכולת השליטה מצטמצמת מרגע לרגע. נשמע מוכר? הקשר בין יסודות האלתור לעובדות החיים הוא די הדוק. החיים מאתגרים אותנו במגוון של רגעים שונים הטומנים בחובם חוסר וודאות, ודורשים מאיתנו יכולת אלתור. הניסיון הנואש לשלוט במצבים הללו מוביל לתסכול גדול. הפחד והחרדה אל מול הלא נודע רק מקטינים את יכולת התנועה.
בתוך מפגש קבוצתי בפסיכודרמה יינתן מקום של כבוד למשחקי היכרות, אימפרוביזציה, חימומים דרמתיים ועוד. בתוך החלקים האלה של המפגש אנו עשויים להיחשף לתגלית מדהימה: אפשר ליהנות מהלא נודע! ככל שלומדים לחיות בשלום עם חוסר הוודאות שנמצא שם בחוץ, לשהות בו עוד טיפה, רק עוד קצת – מתגלה לפתע מרחב פנימי הולך ומתרחב של תגובות מפתיעות וספונטניות, שכל אחת מהן היא צד בלא הכרנו בעצמנו.
הספונטניות היא למעשה תוצר של חיבור שלנו לחלקי עצמי, שאנחנו לא מזהים כחלק מאיתנו. האחרים המשמעותיים בחיינו, המקום בו גדלנו, הסביבה בה אנו חיים, היומיום שלנו – כל אלה מביאים אותנו לאמץ תפיסה עצמית לגבי מי ומה אנחנו. ככל שאנו מרחיבים את התפיסה העצמית הזאת, מוסיפים ומחזקים תפקידים וחלקים בתוכנו, כך רפרטואר התגובות שלנו מתרחב ובהתאמה עולה האפשרות לתגובה ספונטנית.