להיפרד מקבוצה: פרידה כהזדמנות טיפולית
פרידה היא חלק בלתי נפרד מחיינו כמו גם מחייה של קבוצה. בניגוד לפרידות רבות בחיים, שמגיעות בהפתעה או נכפות עלינו, בקבוצה אנחנו לרוב יודעים שהפרידה מתקרבת. הידיעה הזאת מאפשרת להיערך לפרידה, לפגוש אותה ולְעַבֵּד אותה, ודרכה גם לעבד פרידות נוספות בחיים.
הפרידה כשלב בחיי הקבוצה
במודל ההתפתחותי של מקנזי וליבסלי, הפרידה היא השלב האחרון בהתפתחות הקבוצה. כלומר, הפרידה אינה רק נקודת הזמן שבה מפסיקים להיפגש, אלא שלב קבוצתי בעל משימות טיפוליות משל עצמו.
בשלב זה הקבוצה נדרשת לפגוש את משמעות הסיום והאובדן, להתבונן בדרך שעברה, לזהות מה השתנה ומה עדיין נותר לעבודה, ובהדרגה להפנות את המבט אל החיים שמחוץ לקבוצה. במובן הזה, הדרך שבה הקבוצה נפרדת היא חלק מהעבודה הקבוצתית עצמה.
האפשרויות בפרידה
תקופת הסיום היא הזדמנות להתבונן לא רק בפרידה מהקבוצה הנוכחית, אלא גם באופן שבו אנחנו פוגשים פרידות בכלל. היא יכולה להעלות פרידות קודמות שלא זכו לעִבּוּד, ולעורר דפוסים מוכרים: התרחקות וניתוק עוד לפני הסיום, סערת רגשות, כעס, אִידֵאָלִיזַצְיָה של מה שהיה, רצון "לגמור עם זה כבר", או דווקא קושי לשחרר. כל אלה אינם הפרעה לתהליך הפרידה – הם חלק מהחומר הטיפולי שלה.
המנחה יכול להפנות בעדינות את תשומת הלב לדפוסים שעולים: מה קורה לי כשאני יודע שמשהו משמעותי עומד להסתיים? מה אני עושה עם הגעגוע, הכעס או הכאב? האם אני מתקרב או מתרחק? מבטאת או לא מבטאת את שעל ליבי? מה מתוך זה מוכר לי מפרידות אחרות בחיי?
הזדמנות לנסות להיפרד אחרת
קבוצה טיפולית מאפשרת לא רק לזהות דפוסים, אלא גם לבדוק דרך אחרת לחוות פרידה. אדם שרגיל להיעלם יכול לנסות להישאר נוכח. מי שנוטה להחזיק את הרגש בפנים יכול לומר משהו שלא נאמר. מי שמתקשה להכיר במשמעות של קשר יכולה לתת לו מקום.
לא בהכרח מדובר ב"פרידה נכונה" יותר, אלא בפרידה שיש בה יותר בחירה – כזו שמחוברת למה שמשמעותי עבור המשתתפת ולדרך שבה הייתה רוצה להיות בתוך קשרים וסיומים בחיים.
כאן ניתן לחשוב על הפרידה גם דרך ACT: לא רק לשאול "איך אני מרגיש מול הפרידה?", אלא גם "מי אני רוצה להיות בתוך הפרידה הזאת?" האם חשוב לי להיות אדם שמביע חיבה? שמכיר תודה? שמעז לומר שנפגע? שנשאר בקשר גם כשכואב? שמסוגל לומר שלום?
העֲרָכִים אינם מעלימים את הכאב. להפך – לעיתים הכאב נוכח דווקא משום שהקשר היה משמעותי. העבודה היא לא לבחור בין הכאב לבין מה שחשוב לי, אלא לנסות לפנות מקום לכאב ובו בזמן לפעול בכיוון של האדם שאני רוצה להיות.
תפקיד המנחה הוא גם במתן מקום ותּוֹקֶף למה שמופיע. פרידה יכולה להיות עצובה, משמחת, מכעיסה, מבלבלת או אפילו לעורר תחושת הקלה. ההבנה שאף אחד מאלה לא מהווה בעיה, ושיש להם מקום בעולמי, מסייעת לעבור מהִימָנְעוּת לקַבָּלָה.
במונחים של ACT, קַבָּלָה אינה ניסיון לאהוב את הכאב או להשלים עם המציאות במובן של ויתור, אלא נְכוֹנוּת להיות במגע עם החוויה כפי שהיא, כאשר המאבק בה מרחיק אותי ממה שחשוב לי.
האפשרות לתת לחוויה הנוכחת בפרידה מקום עוזרת להעביר את האנרגיה מהִימָנְעוּת – מלחמה, קִפָּאוֹן או בריחה מהרגש – לעבר האפשרות להיות במגע עם מה שקורה, להישאר נוכחים בתוך הקשר ולבחור כיצד אנחנו רוצים לפעול.
במקום שהצורך לא להרגיש את הכאב יכתיב את הפרידה, מתפנה מרחב לומר את מה שחשוב, להתקרב, להכיר במשמעות של הקשר, או פשוט להיות עם מה שיש. כך הפרידה יכולה להפוך מתגובה אוטומטית לחוויה שיש בה יותר חופש ובחירה – ואף להזדמנות לפעול בהתאם לעֲרָכִים שלנו.
לסמן את הדרך שעברנו
לצד העבודה עם עצם הפרידה, תקופת הסיום מאפשרת לעצור ולהסתכל לאחור: מה עברתי כאן? מה השתנה בי? אילו רגעים אני לוקח איתי? אפשר להתבונן בקשרים שנוצרו, בתפקידים שהשתנו, במה שהתאפשר, וגם במה שטרם התאפשר.
ניתן להפנות את המבט קדימה: מה מתוך מה שהתאפשר לי בקבוצה אני רוצה לקחת איתי אל החיים? אם גיליתי שאני מסוגל להיות חשוף יותר, לבקש עזרה, להציב גבול, להתקרב או להישאר נוכח גם כשלא נוח – היכן הייתי רוצה להמשיך לפעול כך גם מחוץ לקבוצה?
השאלה "איך אני נפרדת מהקבוצה?" מקבלת כאן הרחבה ל-איך הקבוצה והתהליך שעברתי בה ממשיכים לחיות בי לאחר שהיא מסתיימת?
לא להשאיר את הפרידה למפגש האחרון!
במידה ומשהו משמעותי נפתח במפגש הסיום – כעס, קונפליקט או חוויה שלא קיבלה מקום – כבר אין "שבוע הבא" שבו אפשר לחזור אליו. לכן כדאי להתחיל לעסוק בפרידה מספיק זמן מראש, וככל הניתן לא לגשת לעבודה טיפולית מעמיקה על פרידות במפגש הסיום.
המפגש האחרון יכול להיות מעט יותר מסיבתי: זמן לסיכום, להכרה בדרך שנעשתה, למילים אחרונות, לטקס או לפעולה משותפת שמציינת את הסיום.
כמה זמן כדאי להקדיש לפרידה?
משך תהליך הפרידה צריך להיות מותאם לאורך חיי הקבוצה. בקבוצה קצרה של כעשרה מפגשים, למשל, אפשר להתחיל לעסוק בפרידה בשני המפגשים האחרונים. בקבוצה שנתית, כדאי לעיתים להקדיש לכך ארבעה עד שישה מפגשים.
עוד חיבורים בין פסיכודרמה ל־ACT, לצד רעיונות יישומיים לעבודה טיפולית, תוכלו למצוא במדריך "ACT פסיכודרמתי – גמישות פסיכולוגית בעבודה קבוצתית", הזמין להורדה דיגיטלית בעלות של 35 ש"ח.
עוד תכנים בסגנון ניתן לקבל בקבוצת הווטסאפ השקטה: https://chat.whatsapp.com/JV3ulCe21UW2sR0wpsIB9Y
למשוב, חומרים נוספים, הזמנת קורסים או סדנאות המחברות בין פסיכודרמה לגישות טיפוליות מבוססות מיינדפולנס ניתן לפנות אליי, אודי גולדשטיין מטפל בפסיכודרמה ופסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס, קליניקה בכפ"ס\און ליין
נייד: 0506614594
לקורס האון ליין: משינוי מציאות לשינוי תפקיד
תגובות